הוא מאתר לוקיישנים מטורפים לפרסומות ולהפקות בינלאומיות, אבל הלוקיישן הראשון שלו בכלל היה כביש. גולן חי בטוב, שלא ידע שקיים דבר כזה מנהל לוקיישנים - גילה שהמקצוע בחר אותו עוד כשהיה בן 7, מספר איך נולד מאגר הלוקיישנים שלו וחושף את הסודות מאחורי הקלעים של ההפקות הכי מדוברות בישראל.

אם אתם מכירים מישהו ברומניה, אל תגלו להם שפרקי הגמר הגדול של "המרוץ למיליון" הרומני צולמו ממש כאן, בישראל. הם עדיין לא שודרו שם וחבל לעשות להם ספוילר... את הסוד הזה סיפר לנו גולן חי בטוב, שעומד בראש LocationZ ומי שסגר את כל הלוקיישנים עבור ההפקה הרומנית. הוא הביא אותם לכל פינה בארץ: כפרים, קיבוצים, עכו, ירושלים, ואיפה לא. "חיפשנו להם לוקיישנים לצילום כל המשימות וללינה בזמן השהות שלהם בארץ. וזה עוד היה קל לעומת האתגר להכניס 100 אנשי צוות לכותלי העיר העתיקה בירושלים בתקופה בה המשטרה אסרה על התקהלויות בגלל הקורונה", מספר גולן. וזה לא היה הבלת"ם היחיד שאיתו התמודד: "היו צריכים להיות להם 4 ימי צילום בארץ, אבל ברגע האחרון הוסיפו לנו עוד יומיים כי לא הכניסו אותם לאזרבייג'אן בגלל הקורונה. הפעלנו קשרים כדי לגרום לכל ההפקה המורכבת הזו לקרות, אבל היה סופר-מעניין", הוא מסכם.

הפקת המרוץ למיליון לא לבד. גולן חי בטוב איתר לוקיישנים לצילום עבור הפקות אופנה מחו"ל, סרטים בינלאומיים ואפילו הגשים חלום ילדות לעבוד עם הפקת סרט בוליוודי אמיתי מהודו, אבל את סגירת המעגל הזו נשמור לסוף הריאיון.

איך הגעת להיות האיש עם הג'וב הכי מרתק בארץ?

"כשחזרתי מהטיול של אחרי הצבא למדתי הפקת פרסומות ב'בצפר' - בית הספר של חברות הפרסום. יום אחד היה לנו שיעור על לוקיישנים. לא ידעתי בכלל שקיים מקצוע כזה, אבל באותו הרגע התחיל סיפור האהבה שלי. מאז, ועוד הרבה אחרי שהסתיימו הלימודים, מדי יום שישי בצהריים הייתי מתקשר למורה של הקורס ושואל אותו אם הוא מחפש עובדים. אחרי חצי שנה נולדה ההזדמנות: הוא הביא אותי להיות עוזר הפקה בפרסומת של 'בזק' והייתי מוקסם. כך התגלגלתי מהפקה להפקה, עד שביקשו ממני לעשות סקאוטינג (איתור) ללוקיישן: הוטל עליי לחפש כביש עבור פרסומת עם פקק תנועה".

מאז עברו הרבה מכוניות בנהר, והמקצוע שהיה אז בחיתוליו - תפס תאוצה. הפקות רבות חיפשו בתים לטובת צילומים, ומישהו היה צריך לאתר את הלוקיישנים שיתאימו לאיפיון התסריט של משרדי הפרסום. "התחלתי לדפוק על דלתות הבתים החדשים והווילות בראשון לציון מערב", הוא נזכר. "דיברתי עם הכי הרבה אינטרקומים בחיים שלי כדי לפצח איך לעבור את מחסום הכניסה ולהגיע לבעלי הבתים. זה היה כל כך חדש ולא מוכר עדיין, שהם התקשרו למשרדי הפרסום כדי לאמת שבאמת יש הפקה כזו. לאט-לאט צברתי ביטחון וניסיון, וכבר צילמתי אצל השכנים שלהם וכך זה עבר מפה לאוזן. באותה תקופה התחיל העידן הדיגיטלי ועברו ממצלמות פילם לדיגיטליות. צילמתי את כל הבתים שהסכימו שנצלם אצלם וארגנתי את הלוקיישנים בתיקיות במחשב. לא היה אז אף אחד בתוך הקהילה של מנהלי הלוקיישנים ששמר את המידע במאגר נתונים שקטלג את הבתים ואפיין אותם, אז אני התחלתי ליצור את הדבר הזה תוך כדי החיפושים שלי אחר לוקיישנים חדשים, וכך נולד לו "המאגר". בעצם כל מי שחיפש בית לצילומים, ידע שלגולן יש".

אבל לא מדובר רק על בתים חדשים ווילות גדולות. "בניגוד לפרסומות שבהן שואפים שהכול ייראה מאוד מוקפד, בסדרות דווקא מחפשים היום את האותנטיות ואת הבתים האמיתיים. הכוח של מנהל הלוקיישן הוא לדעת להביא את המקום הנכון והמדויק עבור הבמאי, הארט, הצלם. האיפיון של הלוקיישן חייב להתאים לתוכן: אם זו דירה של זוג צעיר עם ילד, בית של סבתא או דירת סטודנטים, ולא להביא רק את בתי העשירים", מציין גולן.

מה הכי מפתיע את בעלי הנכסים שמצלמים אצלם?

"תמיד בעלי הנכסים מופתעים מזה שיש 40-50 אנשי צוות אצלם בבית. אני דואג להגיד את זה, אבל אף פעם אי אפשר באמת לדמיין איך זה שמגיעות אליך לבית 3-4 משאיות, יש קייטרינג בבוקר, צוות הארט מתחיל להזיז רהיטים בבית ולשנות את העיצוב ויש ציוד צילום בכל מקום. זה נראה כמו טורנדו קטן וזמני שקורה בתוך הבית, ובסוף הצילומים הכול חוזר לקדמותו. הטיפ הכי טוב שקיבלתי בתחילת דרכי הוא לצלם את הבית כפי שהוא לפני שהצוות נכנס - כי אף פעם אי אפשר לזכור איפה כל דבר היה מונח - ובסיום הצילומים מחזירים לבעלי הנכס את הבית לפי התמונות שצילמנו בהתחלה, עד לרמת דיוק של מיקום הכרית בסלון".

איך אנשים מסכימים להכניס צוות הפקה כזה גדול לתוך הבית שלהם?

"יש אנשים שהשכרת הבית לצילומים נהפכה לעיסוק העיקרי שלהם. חוץ מזה שהתשלום טוב מאוד וגם אנשים אמידים עם בית גדול ישמחו לעוד כסף, יש כאן את אלמנט החוויה. כולם אוהבים להגיד שהצטלמה אצלם בבית סדרה עם כוכבים או לספר על פרסומת עם שייקה לוי מ'הגשש החיוור' שעשה אצלם מנגל בחצר. זה קוסם גם להם וגם לילדים שלהם. לפעמים ההפקות מתחילות כבר בחמש בבוקר, הילדים עוד לא התעוררו לבית הספר וכבר יש קבוצת אנשים בתוך הבית. הבונוס הוא שהם לא צריכים להכין ארוחת בוקר או צהריים, הם פשוט מתכבדים מהאוכל של הקייטרינג".

ומה הכי חשוב להם?

"לכולם חשוב לשמור על הבית. אצל אחד זה אומר להגן על הפרקט החדש, אצל אחר זה לפעמים שכנים שלא תמיד מרוצים מהרעש של המשאיות. צריך לזכור שאנחנו באים ליום אחד, אבל הדיירים נשארים עם הבית ועם השכנים לאורך זמן, והכי חשוב שתהיה סינרגיה טובה עם כולם. כמנהל לוקיישן אני לוקח בחשבון את הסביבה ואיך לשמור על שקט יחסי, שלא ירגישו בנו יותר מדי".

(להכניס כאן תמונה)

גם מבלי לדעת שיש תפקיד כזה, מסתבר שגולן התווה לעצמו את הדרך כבר מגיל צעיר. "מאז שהייתי ילד בגיל 7 או 8 הייתי מסתכל על הרולרים (רשימת התודות בכתוביות) בסיום התוכניות בטלוויזיה החינוכית יחד עם אחותי הקטנה", הוא מספר. "יותר משני עשורים אחר כך עוד הייתי פוגש אנשים שאת השמות שלהם הכרתי וזכרתי מאותן תוכניות".

איזה לוקיישן נכנס לך ללב?

"יש מלון קטן במושבה האמריקאית שהבעלים לא תמיד מאפשר לצלם בו, אבל להפקות שלי הוא דווקא מפרגן מאוד. בזמן הסגרים של הקורונה שמחנו לתת פרנסה לאכסנייה הזו שבימים רגילים מבוססת על תיירות נכנסת מחו"ל ןפתאום נותרה ריקה. הבעלים נכנס לי ללב, וזה מרגש שהצלחנו לעזור בדיוק בתקופה הזאת. גם אולמות אירועים שבחיים לא היינו חולמים להיכנס ולצלם אצלם בתקציבים מסוימים, פתחו לנו את הדלתות בזמן הקורונה, כשלא היתה אצלם פעילות, וזה בהחלט יצר ערך מוסף ונכנס ללב".

מה הלוקיישן הכי מופרע שהתבקשת למצוא? 

"לא חסרים לנו אתגרים. למשל, משרד פרסום שכותב תסריט שמתרחש ברחוב ניו-יורקי, ואנחנו בישראל צריכים למצוא מה יתאים. זכורה לי במיוחד הפקה של מיתוג מחדש של תנובה סביב הקונספט של בית. אלה היו 11 ימי צילום שחיפשנו עבורם לוקיישנים קצת משוגעים של בתים בצורות שונות בכל רחבי הארץ, מבית חול ועד בית בצורה של נעל צבאית. גם הפקות תקופתיות הן מאתגרות. ממש לפני הקורונה צולם בארץ 'אייקון' - סרט תקופתי על ישו, וכאן בעצם היינו צריכים "להחזיר" את המקומות והנופים אלפיים שנה אחורה. צילמנו באזור ים המלח והיה צריך למצוא לוקיישן שנראה כמו העמק עם עצי הזית שישו הלך בו, או לדמות את התצפית שלו על חומות העיר העתיקה". 

אחרי כל כך הרבה שנים בתחום ומאות לוקיישנים, היום הכי מאתגרות ומרגשות אותו ההפקות שמגיעות לארץ מחו"ל. "הבאנו את ההפקה של בית האופנה 'ארמאני' לארץ", אומר גולן, ומספר ש"הם צילמו בים המלח במשך 5 ימים, עם צוות מקצוען של זוכי אמי ואוסקר. בסרט על ישו היו 800-900 אנשים על הסט, ואני לא יכול לתאר במילים עד כמה זה עוצמתי. מדובר בארגון מטורף ומאתגר וזה מה שמשמח אותי: לקדם את ישראל להיות לוקיישן מרכזי במזרח התיכון".

איך הופכים את ישראל ליעד צילום אטרקטיבי?

"אני מנהל ומאתר לוקיישנים גם לפרסומות מחו"ל שבאות לכאן. אנחנו מקבלים בריף ומתמודדים מול מדינות אחרות שבדרך כלל יותר אטרקטיביות מבחינת עלויות, ואנחנו עושים הכול כדי שיבואו לצלם דווקא בישראל. חוץ מזה שזו ארץ קדושה לכל כך הרבה דתות ושיש הרבה יהודים אוהבי ישראל בעמדת מקבלי ההחלטות של ההפקות הללו, יש לנו קשת רחבה של נופים להציע: מדבר, שדות חיטה, מפלי מים ואפילו שלג, וכל זה במרחק של שעתיים נסיעה".

אחת החוויות המשמעותיות של גולן בשנים האחרונות הוא מציאת לוקיישנים בישראל להפקת סרט הודי ל'בוליווד' שנקרא "דרייב". "זו היתה חוויה יוצאת דופן לעבוד עם סרט בוליוודי, כי בתור ילד הייתי משוגע על סרטים הודים", מספר גולן. "לסרט הזה יש מעל 3 מיליארד צפיות והחלק שצולם כאן בארץ נראה ממש כמו פרסומת לישראל. הגיעו לכאן הכוכבים הכי גדולים של בוליווד יחד עם 100 אנשי צוות, כולל נער מים שהובא במיוחד מהודו והכין לכולם צ'אי על הסט". 

ואם לא היית מנהל לוקיישנים, מה היה העיסוק שלך?

"אני חושב שהייתי בכנסת. לא בטוח שכחבר כנסת, אלא קרוב לוודאי לוביסט שמקדם קולנוע ודברים שקרובים לליבי. אולי הייתי דווקא מדריך נוער, אבל בכל מקרה הייתי עושה משהו עם אנשים ומסתובב היכן שיש אינטראקציה".